<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ל"ב</h1>
<h2>דף לד.</h2>
שאלת באותה הלכה הא דתניא [שבועות י"א ע"ב] רבי שמעון אומר פרה מטמאה טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר, ופירש הרב רבי יוסף הלוי ז"ל דמקבלת טומאה אפילו אחר שריפתה הואיל והיתה לה שעת הכושר קודם שריפתה, ותמה הוא היכן מצינו באפר ועפר שיקבלו טומאה הרי אפילו אסורי אכילה הותרו אחר שריפתן באותן שאפרן מותר [תמורה ל"ד ע"א], אבל רש"י ז"ל פירש אם נגע שרץ בבשרה אף על פי דאסורי הנאה היא ע"כ. תשובה באמת כי דברי רש"י ז"ל נוחין יותר ונראין לי אמת, ומכל מקום לא ירדתי לסוף דעתך בקושיא זו שהקשית על הרב הלוי ז"ל, שאם על שם טומאה הקשית כמו שנראה מדבריך ולומר אחר שריפתה אפר הוא ולא מצינו לאפר ועפר שיקבלו שום טומאה, זה תמה וכי אפר פרה אינו מקבל טומאה והלא מקרא מלא דבר הכתוב [במדבר י"ט] ואסף איש טהור את אפר הפרה ותנן במסכת פרה פרק צלוחית שהניחה מגולה [פי"א מ"ו] כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים מטמא[ין] את מי חטאת ואת אפר חטאת ואת מזה מי חטאת במגע ובמשא. ועצים ששיפה אותן לגזרין למערכה אחר שנתקדשו [מקבלין טומאה] ואפילו מדאוריתא כדאיתא במנחות בריש פרק המנחות והנסכים [ק"א ע"א] ואף על פי שאין עצים בעלמא מקבלין טומאה, ובעלמא אפילו עשאן כלים אם אין להם בית קבול טהורין דפשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה, וכל שכן עצים בעלמא ואפילו משופין, וטעמא משום חיבת הקודש דמשוי להו כאוכלא. ואפשר דאפילו עצים בעלמא שהקדישן למערכה ואפילו קודם ששיפה אותן מקבלין טומאה מדרבנן מיהא משום חיבת הקודש וכדמשמע התם לכאורה, אלא שרש"י ז"ל לא פירש כן שם בריש פרק המנחות והנסכים. אבל מכל מקום קשה לי לדבריו דהיאך מטמא האפר טומאת אוכלין ואי משום שהיה לה שעת הכשר כלומר שהיה יכול לפדותה מעיקרה ולהאכילה לאחרים וקרינן ביה [ויקרא ז'] מכל האוכל אשר יאכל וכדאיתא בריש פרק המנחות והנסכים [ק"א ע"ב], מכל מקום מי עדיף מבשר חולין שנשרף דאף על פי שמתחלה היה ראוי לאוכלו ולהאכילה לאחרים עכשיו שנשרף והיה לאפר אינו מטמא טומאת אוכלין, ושמא הוא ז"ל סבור שחיבת הקודש מכשירו לשוויה כאוכלא לגמרי וכאותה שאמרו בזבחים [ל"ד ע"א] ומייתינן לה בשחיטת חולין בפרק השוחט [ל"ו ע"ב] והבשר [ויקרא ז'] לרבות עצים ולבונה והא עצים ולבונה לאו בני אכילה נינהו אלא חיבת הקודש מכשירה להו ומשוי להו אוכלא, וליתא להאי משוי להו אוכלא דקאמרינן לאו אוכלא ממש קאמרינן ולומר שמטמאין טומאת אוכלין אלא דמקבלי טומאה ואף על גב דלאו בני אכילה נינהו, ותדע לך מדאמרינן בפרק המנחות והנסכים [ק"ב ע"ב] אמר ליה רב אשי לרב כהנא לרבי שמעון מדכל העומד לזרוק כזרוק דמי כל העומד לשרוף כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאין טומאת אוכלין עפרא בעלמא נינהו אמר ליה חיבת הקודש מכשרתן, אלמא פשיטא להו דפרה אינה מטמאה טומאת אוכלין לאחר שריפתה דאפילו קודם שריפתה הוה קשיא להו היכי מטמאה טומאת אוכלין משום כל העומד לשרוף כשרוף דמי ובהא הוא דמהניא חיבת הקודש דאף על גב דהעומד לשרוף כשרוף דמי הכא משום חיבת הקודש לא אמרינן.
